דייט לגיהינום ובחזרה

לכל אחד מאיתנו יש סיפור כזה על דייט מהגיהינום. לשמחתי ולמזלי שכחתי איך דייט כזה נראה או שיכולת ההדחקה שלי בעניין הייתה יעילה במיוחד. עד אותו יום בו נתקלתי ב – ש', שהוכיח לי בפעם אומללה אחת – כשזה רע, זה רע במיוחד!

את ש' הכרתי באתר היכרויות פופולארי. הוא היה גרוש1+, בוגר ממני בשלוש שנים, רהוט דיבור ונראה טוב בתמונות (אף שחלקן היה מטושטש משהו). שוחחנו כמה פעמים בטלפון וכבר אז שמתי לב לבעיה מגמתית ותמוהה – הבחור לא ידע איך לסיים שיחת טלפון. הוא פשוט ניתק.
פעמיים מצאתי את עצמי מלהגת לתוך הפומית ללא תגובה. על אף שהעניין הטריד אותי, החלטתי, לשם שינוי, שלא להיות אובר-ביקורתית. יכולות תקשור וורבליות עשירות אינן נחלתם של המון בחורים שפגשתי בעברי, סו-וואט?
קבענו להיפגש ביום שישי לקפה של אחה"צ.
זוכרים את המחקר שטוען שבמפגש ראשוני לוקחות שלוש דקות בלבד כדי לגבש החלטה? ובכן, אלה היו 180השניות המהירות ביותר של חיי.
כשנכנסתי לרכב המפואר של האדון הבנתי למה התמונות היו מטושטשות.

"סתמי!", נבחתי לעצמי מאוכזבת "פעם אחת בחיים שלך תזרמי מבלי לבקר. מה יכול להיות? אולי יש לו אישיות כובשת???".
אללי, כמה טעיתי.

עוד טרם הספקנו להתיישב בבית הקפה ולהציץ בתפריט נזף הבחור נמרצות במלצרית על כך שאין להם שייקים או לחלופין קפה ברד ("אז מה בדיוק את מצפה שאשתה פה?!").
בד בבד רטן לעברי בעצבים: "אין לי מה לשתות אז בלית ברירה אני אוכל, למרות שאני ממש לא רעב!".
בצר לי ובהביני את גודל הפיאסקו הממשמש ובא, לחששתי לעבר המלצרית המושפלת, תוך שותפות גורל סיסטרהודית:

"בקבוק בירה  בבקשה. לא משנה איזה, אני לא פיקי. תביאי מה יש, And keep it coming!!!"

רבע שעה לתוך הקטסטרופה, בעוד הבחור בולס בקולי קולות ושוטח בפני את משנת ה"אני מאמין" שלו על זוגיות, גירושין ועד כמה המדינה דופקת את הגברים בנושא (הגיע טעון משהו, אפעס) הבנתי כי נפלתי על מגלומן קטן עם פה גדול ו-וואחאד תסמונת המכונה "מרמרת נפוצה". בשלב הזה עוד זעתי על מקומי בחוסר נוחות והעזתי מדי פעם לחלוק על דברי ה"מאסטר", שמצדו לא התבלבל לרגע והיסה אותי בכמה "שששששש!" דידקטיים ומתנשאים.
אבל הקש האחרון והסופי היה השלב בו החליט האדון, על סמך שניים וחצי משפטים שלי (תתקשו וודאי להאמין, אבל לא הספקתי להשחיל לשיחה יותר מזה), לנתח את כישלון גירושיי וגם לומר לי חד וחלק מה בדיוק היה שם לא בסדר (רמז…אני!).
בשלב הזה, הסבלנות שלי (שגם בימים כתיקונם, ללא אלכוהול, מקרטעת למדי) פקעה באופן סופי, ואחרי חילופי משפטים קולניים במיוחד הבטתי בערגה אל הצלחת הריקה והשומנית ממנה אכל והודעתי לו חגיגית שנורא, אבל נורא-נורא בא לי לשבור אותה על קדקודו הזחוח.
משהגענו לנקודת האל-חזור הזו היה ברור לשנינו כשמש, שהגיעה העת לחתום את הגולל על דייט האימים ולנסוע הביתה. שנינו ביחד, וכל אחד לחוד.
את שתי דקות הנסיעה אל ביתי עשינו בשתיקה רועמת ובעוד הוא עוצר את הרכב, קלטתי לחרדתי בזוית העין שהוא משחרר את חגורת הבטיחות בתנועה מלאת משמעות ומלכסן אלי מבט מפתה.

"לא! אין מצב!" חשבתי לעצמי באימה "לא יתכן שהאידיוט חושב שאחרי תצוגת התכלית המתבהמת אסתער עליו בחשקה יוקדת ואלחש באוזניו 'הו, כן!!! קח אותי עכשיו!?' האמנם??"

זהו, שכן!

לפני שש' יבצע מהלך הרה אסון, השתחררתי מחגורת הבטיחות כהודיני אחוז טראנס ונמלטתי מהרכב כשאני ממלמלת כמה מילות פרידה כך, שלא ניתן יהיה לפרש אותן בטעות לשתי פנים.
עליתי הביתה והודיתי לאלוהים שלפחות לא בזבזתי ערב שלם במחיצת הטרול הרגזן.

"שיטת המצליח"

כחודש עבר מאז התאונה המצערת והספקתי להדחיק את העניין.
עד לפני כשבוע:
השעה, אחת וחצי בלילה. אני עובדת על המחשב. לפתע מצלצל הטלפון. על הצג מספר לא מוכר. אני מסננת ומסמסת בחזרה בעצבים:

"מי זה לעזאזל?!"

"זה שרבת אתו בדייט אבל בכל זאת שילם עלייך" עונה החצוף

אני מרגישה איך בשנייה הדם עולה לי לראש  "תגיד, שמת לב מה השעה?!"

"אה, סליחה" משרבט ש' וממשיך בעזות מצח "חשבתי אולי את בעניין של איזו הרפתקה קטנה…"

מיותר יהיה לומר שלא עניתי, נכון?

אבל עכשיו יש לי רק שאלה אליכם, הגברים שבחבורה:
"שיטת המצליח" עובדת? כי אם לא מדובר באיזו טקטיקה גברית הזויה ונואשת במיוחד, הרי שהאופציה השנייה של טמטום פר-אקסלנס, מביכה הרבה יותר.
מאידך, עובדה ידועה היא שכשהזין עומד-השכל בתחת"—–>מש"ל.
אז אם אתם מזהים את עצמכם פה בטור (או אפילו התנהגויות חלקיות שלכם), קבלו כמה טיפים ממני, חינם אין כסף:

-ישנם קודים התנהגותיים ברורים למדי לגבי שיחות טלפון – כשמסיימים נהוג לומר איזו שהיא מילת פרידה. שמרו את טריקות הטלפון הלקוניות לגיל 80, כשתהיו חירשים/סניליים לגמרי.

-רכב "קבריולה" בייבוא אישי לא עושה רושם על אף בחורה אינטליגנטית מצויה. הוא גם בשום פנים לא מחפה על אופי מחורבן. יותר עדיף להשקיע את הכסף המיותר אצל אורתודנט טוב.

-לא מומלץ לנבוח בדייט ראשון על המלצרית, היא לא אשמה שאתה ממורמר על האקסית שלך. יש אנשי מקצוע שמתמחים במתן פתרונות לעניין.

-בסוף הדייט, כשהבחורה בורחת מהאוטו שלך כנשוכת נחש, זה אומר שהיא לא בעניין שלך. לא עכשיו, ולא חודש אחרי. גם לא ל"הרפתקה קטנה".

בחייאת רבאק, קצת תחכום.
גם להשיג זיון צריך לדעת איך ואני עדיין לא עד כדי כך מיואשת!

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE
פורסם לראשונה ב-11.7.2011

 

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email