זוגיות – הביטי אחורה בזעם

החלטתי לעשות חשבון נפש קטן ולהיזכר באקסים הלגמרי לא מיתולוגיים שלי – הטוב, הרע והמכוער. אם את אישה – בטוח נתקלת בכל אחד מהם, כי רק לנו יש את התכונה הזאת לנתח באובססיביות את האקסים שלנו. אם אתה גבר – תשאיר טלפון!

כשהמצב מחורבן במיוחד ואתה צופה בחיים שלך מתרסקים בצניחה חופשית לקאנטים, יש נטייה טבעית לגמרי לחזור לזמנים מאושרים ויפים יותר.
אחרי עידן קרח חשוך לגמרי בחיי הנישואין שלי, מצאתי את עצמי מהרהרת בנוסטלגיה מקשישה על מערכות יחסים משנים עברו. מה משותף לאקסים שלי (אין), מי מהם היה משמעותי בחיי (שניים בקושי), למי הייתי חוזרת גם היום (לאותם שניים…), ולמי ממש-ממש לא (טוב. כמה זמן יש לכם?).קבלו על קצה המזלג את ההיילייטס של הטוב, הרע ומהמכוער, ע"ע "בייב".

הרע

אני עומדת לפסול עכשיו במומן של בנות המין הנשי באשר הן, ויסלחו לי כל הפמיניסטיות הלוחמניות שחיות באחוות "אלפה-קמה/דנה-נמה" למיניהן.
רק לנו כמדומתני שמור הכישרון המזוויע הזה של האהלהת אקס מיתולוגי, שהיה כל כך רע עבורנו, עד שלנצח נשמר את זיכרון החרייאת הקטן בעיניים מזוגגות וערגה בלתי מוסברת.
כן. אני מדברת על ה"אחד".
זה שכבש אותנו בסערה, לקח לנו את הלב, כדרר אותו בנונשלנט תוך כדי עישון אגבי של "הסיגריה שאחרי", זרק אותו לרצפה כדי לראות כמה גבוה הוא קופץ וככה, בשביל הגראנד פינאלה – דרך עליו כמה פעמים עם השפיץ של הנעל בזמן וידוא ההריגה, רק כדי לשמוע את קול הקווץ' שהוא השמיע כשדימם למוות בפאתוס מיוסר.
את ג', ה"רע" שלי, פגשתי בגיל 27, בזמן שעבדתי בשדה התעופה כדיילת. הוא היה מאבטח מסוקס ונחשק ואני נפלתי שדודה באופן כה פתאטי, שעד היום אוחזת אותי תחושת קבס קלה כשאני נזכרת בסאגה הבלתי נגמרת אתו.
הבחור היה תצוגת תכלית ייעודית ומשומנת היטב לזן ה-"Catch me if you can. I DARE you" ואני, בטמטום יהיר, כמו אלף פתיות לפני ועוד אלף אחרי (כפי שהתחוור לי מאוחר יותר בשיחות סלוניות  עם מכרים). הייתי בטוחה שאיתי זה יהיה אחרת.
אני אצליח לפצח את חידת גנום הנכה רגשית הטיפוסי.
בדיעבד, רק אלוהים יודע מה מצאתי בבחור, למעט מראהו המצודד. הוא התעלל בי רגשית, רבנו בלי סוף, נפרדנו אלף פעמים רק כדי לחזור בסערה זה לזו ובעיקר הייתה לנו המון דרמה-דרמה-דרמה בחיים. ללא צל של ספק, מוטיב מהותי וחשוב בכל מערכת יחסים זוגית בריאה באשר היא.
אז מה בכל זאת החזיק אותנו שם? אה, כן…שכחתי לומר, סקס. מטורף. לגמרי.
כזה מהזן הפראי, המיוזע ומערפל החושים. זה מה שלמעשה החייה את מערכת היחסים הזו (אם אפשר בכלל לקרוא לה ככה) כתשעה חודשים פרועים ומלאי שיברונות לב. תשעה חודשים מייסרים, שבסופם, הגעתי למסקנה המתבקשת שהגיע הזמן לחתוך, כי מספיק. צריך לשים סוף לתסמונת האישה המוכה, עם כל הכיף של להיות קדושה מעונה "ומאוהבת".
או כמו שגל, ידיד טוב שלי דאז אמר לי בוקר סגרירי אחד, עת פרשתי בפניו עוד פרידה מיוסרת: "יפה שלי, תני לי לפשט את זה עבורך, אולי כך ייפול לך האסימון. את כרגע שקועה בחרא. והחרא חמים ורך, וכיף לך להתכרבל בחיקו הנעים. או-טו-טו הוא יתחיל להתקרר, להתקשות ובעיקר להסריח. ואז, כשיפסיק להיות לך כיף, תדעי שזה הזמן ללכת!".
אז גל, אם אתה בטעות קורא את זה. דע לך שהאסוציאציה שלך קסומה בעיני. יום-יום אני נזכרת בה בחיוך. אהבתיך, אתה איש חכם!
אגב, ג' נשוי היום לאשה קטנה, שנכנסה ממנו להריון וקשרה לו בסרט סאטן מצויץ את העיגולדים פעלתני היתר שלו, כך שהפסיקו לעשות יותר מדי בלינג-בלינג לעבר כל נקבה מצויה.
נו טוב, כל אחד מקדיח לעצמו את התבשיל.

המכוער

כשהייתי ילדה למדתי על מושג שנקרא "ירידה לצורך עלייה".
שנייה וחצי לפני שפגשתי את הבעלול לשעבר, יצא לי לחוות מערכת יחסים קצרצרה (לא מספיק, מסתבר) והזויה למדי, שממנה ניתן להשליך על מצבי דאז.
משום מה חשבתי בתמימותי, כי זה מסוג הדברים הנמוכים שחייבים לפעמים לצלוח בחיים על מנת להגיע ליבשה בבטחה. הו, כמה טעיתי, בשני המקרים. אללי!
את ל' הכרתי ממש במקרה, כשחיפשתי מאלף כלבים מיומן לפושע המנוקד שבבעלותי. בימי בחרותו פרק הכלב שלי כל עול וסבל מבעיות דומיננטיות קשות (אהמ, כן. גם אני רואה פה את ההקבלה. תודה).
כשנפגשנו למטרות מקצועיות בנידון, היה בינינו קליק מיידי. לימים הבנתי, שאצלי זה היה קליק פבלובי למראה מישהו שאבא לא ישמח כל כך שאביא הביתה, ושאצלו זה היה קליק של "צ'ה-צ'ינג", למראה בת הטובים המפונקת משכונת היוקרה שנפלה באמתחתו.
ל' נראה כמו כל  "ילד רע" טיפוסי שנשים כל כך אוהבות להימשך אליהם – מגודל שיער, כעור למראה, חובב כלבים ובעל שתי אהבות בעייתיות לאללה: אופנועים כבדים וסמים. ואם אפשר, אז הרבה משניהם, לא בהכרח בסדר הזה.
בתחילת הקשר אהבתי מאד את אורח החיים חסר הדאגות למראה שלו. כזה שלא עמד תחת שום סטנדרט מקובל בחברה של אנשים נורמליים בתחילת גיל השלושים (ואני הלוא נורא אוהבת להיות מיוחדג'ת ובועטת ומרדנית). רק כששקעה האופוריה התחלתי להפנים, שהבחור מחפש למעשה משרתת קטנה שתטפל בו ותדאג לכל מחסורו – כלכלי ורגשי כאחד, ושהוא יהיה חופשי לעסוק במה שהוא הכי אוהב – לרכוב על האופנוע שלו ולהוריד בופים ללא הפסקה, מבוקר ועד ערב.
תכל'ס, הכתובת הייתה על הקיר, אבל במשך שלושה חודשים סירבתי לקרוא אותה בקול רם. הייתי רווקה בת 33 ודי נשבר לי התחת מגברים חארות ומסצינת הדייטים התל-אביבית שבה כולם עושים את כולם, כולם מכירים את כולם וכולם מתערבבים עם כולם.
והנה הגיע ל', הנון-קונפורמיסט ה"מאגניב" עם ניחוח הסכנה בשערו, שידע לפרוט על הגיטרה את "בלאק דוג" של "לד זפלין" תוך כדי עישון גראס ואני התחלתי לחשוב שאולי גיליתי את האור בדמותו של ילד טבע מחוספס.
אז זהו, שלא.
הנון-קונפורמיזם התגלה כאגואיזם עצלני ונצלני, ניחוח הסכנה נבע מהשער הלא חפוף, עשן הגראס מיסך מאחוריו בופה שלם של ממתקים הלוצינוגניים בלתי חוקיים והסקס היה מפוהק עד כדי בכי (ככה זה כשמשתמשים בכל דבר שניתן להסניף, לעשן ולבלוע. למי יש זמן לזוטות?).
ואז, ערב גורלי אחד, כשהסתכלתי על העיניים האדומות שלו ושמעתי בפעם האלף את הדיקציה העילגת שאפיינה אותו, הבנתי שהגיע הזמן לבעוט לו בתחת, ויפה שעה אחת קודם.
לפתע פתאום, נצח של רווקות מזהרת נראה קורץ וברור אל מול חיים שלמים ועלובים כבת זוגו של לוזר חסר תוחלת.

הטוב

את הטוב השארתי בכוונה לסוף, בעיקר בשל העובדה שהוא עדיין לא נכתב בספר דברי הימים שלי. אני עדיין מחכה לו, לטוב הזה, מתוך תקווה שלא תהיה זו ציפיית שווא.
דוגרי, נקעה נפשי מכל אותם זכרי צעצוע מדושני אגו, ששכחו מושגי הדדיות זוגית מהם.תלא בא לי להיות שפחה או אימא. ילדה אחד, אמתית למדי כבר יש לי בבית, תודה.
צריכה אחד טוב, באמת. עם כל המשתמע מכך.
אחד שלא זקוק למשחקים כדי להאדיר את ה"גבריות" שלו ושמרגיש מספיק בטוח בעצמו כדי לפרגן לזו שאתו.
יש חיה כזו, או שאני חיה בלה-לה-לנד?

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email