יש כללים להתנהגות נכונה בדייט?

לשכב בדייט הראשון או לא, לתת לגבר לשלם, לחכות שדווקא הוא יתקשר? מנפצת את החוקים המופרכים של הדייטים

לפני כשבוע, בעקבות הטור האחרון (זה על הדייט האימתני מהגיהנום) ניהלתי ויכוח מרתק בפרופיל שלי עם אחד ממכריי הוירטואלים שם.
ההתנצחות אומנם לא הייתה בנושא חדשני, אבל הביאה אותי שוב לחשוב, האם באמת יש דבר שנקרא "הכללים" (או כפי שאני קוראת לו בלעג "המנואל של עשה/אל תעשה בדייט")? וגרוע מכך, האם אנשים מבוגרים וברי דעת אכן נוהגים באדיקות על פיו, ואם כן – למה?

הכללים שאף דייט לא יהיה שלם בלעדיהם

חייבים להכין מבעוד מועד "גלגל ההצלה"

מקסים ומקורי.
כי רק אתם הגיתם ממוחכם הקודח את הסיפור הטרגי של "אויש, סבתא שלי שוכבת על ערש דווי ואני חייב/ת לעוף לביה"ח להיפרד ממנה".
מה, אנחנו בני שנתיים? אם לא מתאים, אז לא מתאים. יושבים, שותים קפה/תה/עראק/צ'ייסר מערפל חושים ומקסימום מבזבזים שעה מהחיים –
ביג פאקינג דיל!
גם לראיון עבודה לא מוצלח אתם מכינים חבר טלפוני שיציל אתכם בדיוק ברגע של ה"אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך"?

זה לא נשי לאכול בדייט ראשון
לא יודעת מי מכם ראה את הסרט המדובר של אדי מרפי "RAW", אבל יש שם סצנה מצוינת שבה הוא מסתלבט על כל אוכלות הסלטים למיניהן ש"לא רעבות", אבל לבטן שלהן יש חיים משלה.
ממה בדיוק אנחנו מפחדות? מלשבור לבן הזוג הפוטנציאלי את התדמית המפונפנת? ממתי אוכל הפך להיות מילה גסה? מה יקרה אם תשבו ותעבירו ערב כייפי על בירה ומזאטים? האם אנחנו חוששות מלהפוך ל"פה גדול אוכל הכל" ברגע שיגיע האוכל?
אני לא בהכרח אומרת שצריך לרדת על כל תפריט ה"מיוחדים" שבבר, אבל מאידך, אם בן זוגך לדייט עדיין חי באילוזיה שכשאשה יוצאת מהשירותים היא תמיד משאירה אחריה שובל ניחוח של וורדים, יש מצב שהגיע הזמן לסוג של קריאת השכמה, לפחות מהסוג הקולינרי.

בדייט הראשון – הגבר משלם

בכנות, "אקסיומה" משעשעת למדי שאין לי ספק שתהפוך לחומר נפיץ במיוחד בין שני ה"מחנות", והקדשתי לזה אפילו טור שלם בזמנו. כמו שציינתי פה לא פעם זהו סוג של קשקוש בעיני, לכאן או לכאן. הכל תלוי מצב וסיטואציה. אני כשלעצמי תמיד מציעה להתחלק, אבל לא מתווכחת עד זוב דם אם אני נתקלת בסירוב.
ואגב, אנקדוטה קטנה לחלק מהבבונים שהגיבו על הטור הקודם: גם אם "שילמתם" עליי (רק השימוש בביטוי הזה מקומם לאללה), עדיין לא קניתם אותי. עצם זה שחלק מכם עדיין משתמש בטיעון הפרימיטיבי הזה ו/או בטוח שיש במהות הפעולה מעין הסכם שבשתיקה או גושפנקה רשמית לגבי המשך הפעילות ה"מבצעית" לאותו ערב, הופך אתכם לסוג של צרכני זנות במסווה של דייט.
ניוז פלאש: תשלום בלעדי שלכם על הבילוי עדיין לא נותן לכם בעלות על הבחורה, בדיוק כמו שאם את אשה והבחור מתחלק אתך בתשלום, זה לא הופך אותו בהכרח למניאק קמצן. כולה כסף על שניים וחצי דרינקים – לא יותר, לא פחות. למה להפוך את זה ליותר ממה שזה באמת?

לא שוכבים בדייט הראשון

נניח, לצורך הוויכוח, שאני משתפת פעולה עם הקביעה. מי מכם יאיר את עיניי, כהדיוטה המתחילה שהנני, ויאמר לי היכן עוברים הקווים האדומים?
נשיקה מותר?
יד בשד?
יד בתוך התחתונים?
ומעל המכנסיים?
ובכלל, האם זה מחולק באופן שרירותי לאזורי "צפון" ו"דרום", קרי, כל מה שצפונית לחגורת המכנסיים בסדר, אבל מה שמדרומה לה (להלן, "האזור המבוצר") הוא אוטומטית מחוץ לתחום בפגישה הראשונה? ואם כן, אז מתי אפשר? אחרי שלוש פגישות? ארבע? חמש?
בקיצור ולעניין, שמישהו יגיד לי כבר איזו פגישה מכשירה סופית את פעולת החדירה המלאה?

יוזמת ההתקשרות לאחר הדייט מוטלת בלעדית על הגבר

נכון. כי אם את חלילה תרימי את הטלפון ותחייגי, ינשרו לך האצבעות. אה, לא, סליחה – את בהכרח מכריזה על עצמך כתלותית ונידית. אין ספק שעדיף לשבת בבית, לכסוס ציפורניים בנוירוטיות ולחפור לחברות שלך במוח על "למה הוא לא מצלצל?! אבל היה נו-רא כיף אתמול…".
יודעת מה, בואי ונגדיר את זה כך: החלטת לשחק אותה "הארד טו גט"? לכל הפחות עמדי בכבוד בסטרס הנלווה לזה.
אין לך כזה מאגר של תעצומות נפש? תרימי את הטלפון וחייגי כבר קיבינימט!

חכה לפחות יומיים עד שתתקשר אחרי דייט ראשון מוצלח

נו, מסתבר שגם גברים עלולים להצטייר כנידיים ותלותיים אם הם מתקשרים מהר "מדי". כנראה שכדי לזכות בליבה של בחורה הגבר צריך לשחק אותה סופר-טאנקר של קוליות ולייבש אותה למוות רק בכדי ליצור קצת מתח.
משחקי כוחות ואגו-טריפ הם-הם נקודת התחלה טובה ויציבה להבטחת המשך זוגיות אמתית וכנה. טוב לדעת.
רק שאלת תם, ברשותכם, ממתי מתחילים לחשב את  48 השעות הקריטיות הללו, מרגע תחילת הדייט, או מסופו?
מרביתכם יתפלא לשמוע שיש נשים (ואמתכם הנרצעת ביניהן) שמשחקי ארגז החול הללו לא רק שלא עושים להן את "זה", הם גם מורידים פלאים את החשק מאותו הבחור.
אבל יודעים מה? בעידן הטלפון הנייד אפשר לעגל פינות ולצאת סבבה מבלי ליפול לתוך מלכודת הפתאטיות האופציונלית:
היה לכם כיף? סמסו לבחורה משהו נחמד. אם התענוג היה הדדי, אני מבטיחה לכם שבאותה השנייה מתפשט לה על השפתיים חיוך מטומטם מאוזן לאוזן והיא תענה בחזרה.
בדוק!

יכולתי להמשיך וללהג פה עוד על חוקים הזויים כדוגמת חוק ה"תמיד נפגשים במקום נייטרלי", "הגבר חייב לאסוף את האישה מהבית שלה" ודומיהם. אבל אני מצפה שאתם תעשירו את עולמי הצר בנושא.:
האם אתם מצייתים לחוקים, או לא?
מיותר לציין שאם יש לכם הנפצות היסטריות מקוריות לגבי כללים אחרים שלא ציינתי, אתם מוזמנים להעמיס כמו גם לשנס מותניים לסיעור מוחות ופיות מלבב בנושא, ממש פה למטה.

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE
(נכתב לראשונה ב-1.8.2011)

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email