מי אתה בכלל?!

לפני שאומרים שנשים לא יודעות לפרגן האחת לשנייה, עשו לי טובה – יש גבול גם לטמטום. נכון שזו המהות וההתוויה של פייסבוק, אבל גם פה יש קוד אתי וכללי התנהגות בלתי כתובים. אם למשל, אתה מסרסר את הפרופיל שלי, לכל הפחות עשה זאת בטקט ובשכל. אם לא, תמצא עצמך מגורש מהכרטיס שלי תוך שתי שניות

לפני כחודש החלטתי לפתוח פרופיל נוסף בפייסבוק עבור היישות האלטר-אגואית שאני מטפחת ומפתחת פה. המטרה הראשונית הייתה, מן הסתם, להמשיך ולתקשר עם הקוראים בזמן אמת וגם לפתח ולהרחיב נושאים שחפרתי בהם פה לא מעט.
הפרופיל הזה הניב עד כה שלל היכרויות מרתקות ומעניינות במרבית המקרים וגם כאלה שרק חיזקו אצלי תובנות מגדריות שונות ומשונות בנוגע לגברים וההתנהלות הווירטואלית שלהם. ואז נזכרתי בטור הראשון שכתבתי בו על הנושא, שם הבטחתי לעדכן בנידון.
לא יודעת מה אתכם, אבל כשהייתי קטנה לימדו אותי שהבטחות צריך לקיים (אחר כך  גם כתבו את זה בשיר). ומכיוון שכך, אני מחויבת.
אז הרי לכם עדכון שהוא המשך ישיר לטור ההוא: ארבעה טיפוסי גברים וירטואליים וקווים לדמותם.

הנעלב הסדרתי

טיפוס פרווה-אי, מהסוג שאת לא זוכרת לבטח היכן הכרתם לראשונה. מדי פעם תחליפו כמה מילות הא ודא ואולי אפילו תצאו לכוס קפה אמתית של ממש, כזו מהסוג ששום דבר קונקרטי לא יצמח ממנה, אבל תישארו בקשר כי כיף לכם להתקשקש ולהתעדכן אחד בחיי השני.

ואז, יום אחד, תקבלי ממנו מסרור בזו הלשון:

"תגידי, דיברת עליי?"

"מה?", אני ממסררת בחזרה בפיזור הדעת. בשם האלוהים בנאדם, דבר ברור, אני אמורה להבין טלפתית על מה מדובר?!

"על הסטטוס האחרון שרשמת…", הוא ממשיך בטון סמי-מאשים

אני מנסה לשווא לשחזר מה היה ההגיג האחרון שפלטתי. נבירה נוירוטית קצרה בהיסטוריה שעל הוול מעלה את התוצאה הבאה:

"חבר, אתה חופר. שחרר!"

אני מצחקקת לעצמי (על ראש הגנב?) ואז עונה לו מחויכת:

"יקירי, אני יודעת שאתה בטוח שכל מרכז הקיום שלי נסוב סביבך, אבל הפעם, ממש במקרה, לא התכוונתי אליך"

"אה, אוקי. לרגע תהיתי…" עונה הבחור (בטון מאוכזב?)

השקט חוזר על כנו. שבוע מאוחר יותר כשאני מחפשת מישהו עם שם דומה ברשימת החברים שלי, אני מגלה שאנחנו כבר לא "אייטם". הבחור פשוט הסיר את עצמו מהרשימה בקול ענות חלושה. למה? לאלוהים פתרונים.
לכי תדעי, אולי זה היה הסטטוס "It's not that common, It doesn't happen to everyone and it IS a big deal!!!? ששבר אותו סופית. מה לעשות, לא לכולם יש חוש הומור/בקיאות בציטטות מסדרות קומיות ו/או בטחון עצמי.
קווים לדמות הרגשי? חוסר בטחון מלווה בפרנויה קלה. ואת אלה אי אפשר למדוד על פי תמונת הפרופיל.
חבל…

אספן הכוסיות הפתולוגי

נכון, ציינתי אותו בשתי מילים בפעם שעברה, אבל מאז גיליתי שהתופעה נפוצה יותר ממה שתיארתי לי.
לרוב יהיה מדובר בבחור נאה עד מאד. מאלה שמצלמים את עצמם באינספור פוזות שונות ומשונות (שצולמו, כמובן, מהאייפון דור ווטאבר שלו בעזרת כל מיני פילטרים מאגניבים). שמות אלבומי התמונות שלו מקוריים במיוחד ("אני", "אני 2 " "עוד קצת ממני" וכו") ורשימת החברים שלו, או החברות במקרה דנן, מורכבת מאלפי בחורות מהזן המצודד ביותר.
כשאחד כזה שולח לך הצעת חברות, את מסתנוורת לרגע ומרגישה מאד מוחמאת שהצטרפת לחוג הסילון הפרטי שלו (או שמא יש לומר "חוג הטילון").
אפעס, תחושת ההיי עוברת בשנייה שאת מגלה שעל לייקוק רנדומלי לאיזה נוד וירטואלי שהבחור נפח באחד מהסטטוסים המתחכמים שלו קיבלת 7000 נוטיפיקיישנז מבחורות שמריירות בכשכוש זנב פבלובי, שכבודו יואיל בטובו לזרוק להן עצם או, במקרה הטוב, ילייקק להן את הלייקוק.
קווים לדמותו? קלי קלות:
חתיך, חוכמולוג, נרקיסיסט ובעל רשימת חברות המונה 4 ספרות.

מלאים החברות הוירטואלי

"היי, שמי דניאל-אשמח להכיר"

וולאק, הבחור נראה חביב למדי ומשיטוט אקראי בפרופיל שלו לא מתגלים שלדים מלבינים כאלה או אחרים. יאללה, העמסתי.

"היי דניאל, מה שלומך? איך הגעת אליי?"

"אה, יש לנו חברה משותפת וראיתי שהגבת לה על משהו. התמונה שלך מצאה חן בעיני, אז הנה אני כאן". פייר אינף, וגם כן למדי. נייס.

"הבנתי. מהיכן אתה?"

"כרגע-ת"א. בוא'נה צ'מעי, שרון הג'ינג'ית, החברה שלך, שווה לאללה!"

"שרון? כן. יפהפיה אמיתית. רגע, אתם מכירים?"

"אה, לא. סתם אני מסתכל ברשימת החברים שלך…"

"אוקיי…" אני מרימה גבה לרגע, מה נסגר אתך בנאדם?!

"…ותגידי, מה הסיפור של מיכל? יש לה חבר? גם היא נראית כוסית טילים!"

אני נושמת וסופרת עד 10 לפניי שאני משחררת עליו נביחה:

"תגיד, אתה רציני? אתה אשכרה מסרסר לי את רשימת החברות?! שאתחיל לגבות ממך כסף?!"

"לא…לא, סתם צוחק איתך. מה, את מקנאה? אבל בחיי, יש לך חברות שוות! שווה להיות חבר שלך, אה?"

עכשיו לפני שאומרים שנשים לא יודעות לפרגן האחת לשנייה, עשו לי טובה – יש גבול גם לטמטום. נכון שזו המהות וההתוויה של פייסבוק, אבל גם פה יש קוד אתי וכללי התנהגות בלתי כתובים. אם אתה מסרסר את הפרופיל שלי, לכל הפחות עשה זאת בטקט ובשכל. ומכיוון שבמקרה הזה לא זה ולא זה היו בנמצא, הבחור מצא את עצמו מורחק מהמגרש עם כרטיס אדום שתי שניות לאחר מכן.
מה שלא הפריע לו להוסיף חטא על פשע ולמסרר לי לאחר ה"הרחקה" הודעה יבבנית:

"אבל למההההההההה? למה העפת אותייייי???" (וכן, כפל האותיות במקור)
אתה באמת צריך תרגום בגוף הסרט?! – טמבל!
אז נכון שקצת קשה לתת בבחורים מהסוג הזה סימנים. אין להם אוזניים וגם לא זנב, והם מצטיירים בהתחלה כחבר'ה חביבים למדי. עד שאת מגלה שאת סוג של מאדאם בבית בושת וירטואלי – כשחברות שלך הן הזונות והקריפ התורן הוא הלקוח המתלבט.

ה"בולי" האינטרנטי

קבלו תרחיש שמוכר לכל בחורה כמעט. את הולכת ברחוב כשמישהו שורק לך מאחור:

"וואו, איזה כוסית. כל זה שלך? בואי, בואי רגע!"

אם חס וחלילה העזת להתעלם מהקריאה המזמינה והלבבית, לפני שתספיקי לומר בלב "ערס-צעצוע", יתהפך עלייך הפסיכופט וישאג בטירוף מקצה אחד של הרחוב אל קצהו השני:

"יאללה, יאללה, יא מ$@&נת! למה מי יסתכל לכיוון שלך בכלל!!!" (אממ…אתה? לפני רגע?)

כולם מכירים, נכון?
יופי!
ובכן, מסתבר שלבריון מהרחוב יש בן דוד וירטואלי (ואני מניחה הנחת יסוד כי לא מדובר באותם אנשים. כולי ספק אם אלה מהרחוב אשכרה יודעים היכן להדליק את המחשב, לא כל שכן לתקשר דרכו. במחשבה שניה ולאור האמור לעיל, גם לתקשר בחיים האמיתיים הם לא יודעים. והרי לכם  מש"ל).
הקווים לדמותו של זה האחרון הנם חמקמקים למדי ולכן שמרתי אותו לסוף, שכן הוא שייך לזן המסוכן מכולם. הוא יכול להגיע מכל שכבת גיל וחתך סוציו-אקונומי אפשרי ובתחילת ההכרות יעטה את כסות הכבש מעל ישות הזאב. הוא יפעה בהמיה מתוקה, יגיב לסטטוסים, ימסרר בדבקות ובכלל, ישיר אתך קומבה-יה כל אימת שיתאפשר לו וחשוב מכך, כל זמן שירגיש שאת מחייכת לעברו.
או אז גם יחל הלחץ הווירטואלי והבלתי מתון מצידו. הוא יציע לך לעבור אתו לצ'ט, לשוחח איתו בטלפון ואפילו יקרא לילד בשמו ויציע שתצאו לדייט. עד כאן, טוב ויפה ואף לגיטימי לחלוטין – עד לאותו רגע מכונן שבו תעזי (כלבה עזת מצח שכמותך) לסרב לו.
באותה שנייה של ממש תגלי לחרדתך שבדומה לתאומו "פועל הבניין", עוררת עליך מבלי משים את זעם האלים. הפה מפיק המרגליות יהפוך כהרף עין ללשון שלוחה ומלאת ארס ודברי השנינה יפנו כלפיך חיצים מורעלים, עם חיבה יתרה לסוג המוחצן אותו ניתן למרוח על הוול שלך קבל עם ועדה.

"ווף-ווף" ינבח הבריון האינטרנטי "ככה יעשה לכלבה שהעזה לסרב לי. מי היא בכלל?! אני אראה לה מה זה. פוסטמה יומרנית!"

מהסוג האחרון מניתי עד כה כחמישה שביקרו בפרופיל שלי. את ההתבטאויות הבהמיות שלהם על הוול שלי החלטתי להשאיר בעינן כי אני חושבת שהן חושפות את ערוותם ברבים, ואני הלוא בעד חופש ביטוי לכל. גם את התגובות הנבחניות שלהם כאן אני מסוגלת לזהות בקלות, איש איש ותגובותיו הייחודיות לו.
האם אדע להבא לזהות אותם מבעוד מועד? לצערי הרב, לא. ואיכשהו, אינטואיטיבית, יש לי תחושה שהרשימה הזו תלך ותגדל עם חלוף הזמן.

בקיצור ולעניין, צפו בקרוב להמשך מצעד ההזויים ? החלק הבא.

לעמוד הפייסבוק של בייב

לינק לטור המקורי – ONLIFE

(תאריך פרסום מקורי 5.3.2011)

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email