מסקנות ראשונות – הטיפוסים שצריך להיזהר מהם

גרושה טריה, שבסך הכל מחפשת.
לא יודעת מה אני מחפשת, אבל עד שאמצא, זה מה שקורה לי בינתיים.
אני לומדת.
הרבה.

"בתמונות את נראית מעולה, אבל איך אין לך תמונה בביקיני" מטיח בי בבוטות אינטרנטית הבחור מעברו השני של הצ'ט
"אה..מה?" אני עונה, קצת מבולבלת מההתקפה המתפרצת
"למה שתהיה לי תמונה בביקיני באלבומים של פייסבוק? מי שצריך לראות, רואה בלייב, יותר שווה-אפשר גם לגעת. למה, לך יש תמונה בביקיני" שים אחת ואני אשים גם, איך?" אני ממשיכה בעצבים הולכים ומתגברים (אולי גם מידת חזיה אתה רוצה שאתן לך במשפט השלישי שאנחנו מחליפים?!)
"חחחחח דם חם יש לך את, הא?" מקליד הדביל בתגובה
"זהו" אני חושבת לעצמי,  "אין מה לעשות, לא מדובר במדען אטום. תתקדמי"
"טוב, צ'מע, יש לי טלפון – אני חייבת לרדת מהצ'ט" אני מקלידה במהירות כדי להיפטר ממנו
יבין ת'רמז, לא יבין, מה 'כפת לי. אני – מיציתי!
למחרת, כשאני מדברת בטלפון עם מ', חברתי הטובה (והנשואה), אני מנפיקה לה בדרמטיות את הסיכום  מהשבועיים האחרונים של זירת ההיכרויות הפייסבוקיות:

שניים שהקיק שלהם זה "גולדן שאוור" (וכן, זה מידע שהם טרחו לחלוק איתי כבר במשפטי ההכרות הראשוניים שלנו).

אחד שפרש בפניי רשימת מכולת של מה בדיוק הוא מצפה מהאישה לעשות לו במיטה, ואיך היא אמורה להיראות כדי לקבל את פניו ושאר גופו של המלך ירום הודו.

אחד שטען שיש לו לא פחות ממטול אר.פי.ג'י בין הרגליים, כך שאף בחורה נורמלית לא מוכנה להיות איתו, ובאותה הנשימה ממש שאל מה עמדתי בעניין.

כמה ילדונים במחצית שנות העשרים שאיבדו עשתונות תוך כדי צ'יטוט רק מהאופציה המסעירה והקלושה של לעשות "מילפית".

אחד בחור שהצטייר כאיש שיחה חמוד למדי אבל התגלה כסוג של טרול בפגישת פנים מול פנים, מה שמאד-מאד-מאד מינחס לי את שארית הסופ"ש.

כל זאת מבלי להזכיר כמובן את עשרות (!) השוגר דדיז המכריסים מקריחים ומקשישים שניבטו אלי מבעד לדפי הפייסבוק בחיוכי זימה מלוכלכים. שכן דבר ידוע הוא שגרושה כמוני, שנראית מצויין, היא סוג של טרנטה יד-שניה, מיואשת וממורמרת, ולכן תקפוץ כמוצאת שלל רב על כל מציאה גברית – גם אם זה אשמאי כעור שמתקרב בגילו לגילו של אבא שלה.

"הו, כן" אלחש לו בעיניים מצועפות "כל חיי חלמתי על זוגיות פרק ב' עם קשיש מכריס! מבטיחה לעבור למצב אוטומט של פישוק רגליים פבלובי ברגע שתשלוף את ויזת הפלטינום שלך אל מול עיני. קח אותי מיד, כאן ועכשיו! (שקית הקאה, בבקשה)"

"אוף…", אני מייבבת בעצבים כשברקע מ' המרשעת לא מפסיקה להריץ עלי דאחקות "את לא מבינה איזו בררה מסתובבת בשוק! אחרי כזה יבול, פלא שהאופציה של רומן עם גבר נשוי הופכת להיות אטרקטיבית במיוחד" אני ממשיכה בקול אומלל.

"שלא תעזי" היא צועקת עלי תוך כדי נחרות צחוק מרושעות על חשבוני, "את יודעת מה עמדתי בעניין".

"עמדה-שממדה" אני חושבת ביני לביני, "כמה קל להיות בצד הצקצקני של הגדר. נראה אותך שורדת בג'ונגל הזה יותר מחודש מבלי ליפול לתוך מלכודת הדבש המורעלת והמפתה הזו".

אני חוזרת הביתה ומקליקה ברפלקס נוירוטי על עכבר המחשב כמו נרקומן אחרי מנה בלתי מספקת בעליל של אדולן. הא-הא, מסתבר שיש לי פופולאריות עצומה בקרב ההודים, בני דודינו מכל מדינות ערב השכנות ובקרב אנשי האזור הנורדי. אל תשאלו אותי מה המכנה המשותף, קטונתי. אולי סירחאן מאפגניסטן יוכל לשפוך אור על החידה (מי ידע שיש להם בכלל אינטרנט?!).
אני מתיישבת לעבוד קצת על המחשב, כי בכל זאת צריך להתפרנס ממשהו, ולמייל שלי נכנסת הודעה חדשה. מר "ראשי תיבות" ממסרר לי לאינבוקס של הפייסבוק: "היי"…אני מדמיינת את קולו המאנפף מלחשש בסליזיות בתוך ראשי.
אני מביטה בליאות מיואשת בדמות האווטאר השבלונית והכחלחלה שהבחור בחר בקפידה מרובה ע"מ שתייצג אותו קבל עם ונט, וחושבת לעצמי:
"מה, בשם האלוהים, אתה רוצה שאענה לך – איש אווטאר עלום, עם 500 חברות בלונדיניות יוצאות מדינות חבר העמים ואף פרט מזהה אחד לרפואה, לרבות ראשי התיבות המטופשים שלך?!"

"היי" אני עונה לקונית חזרה, "קצת גזען בבחירת החברים שלך, לא?!" אני ממשיכה ועוקצת. מה לעשות, הוא אשכרה הרים להנחתה. לא בדיוק גאון בשיווק עצמי.

"כן" עונה הטיפש מבלי להבחין בבור העצום שנכרה לרגליו "מה לעשות, יש לי טעם אשכנזי"(?!)

הפעם, שלא כהרגלי, אני מתגברת על עצמי ומעדיפה שלא להגיב. לפעמים, אפילו לי אין כוח להתעלל מילולית במישהו שאין לו את היכולת השכלית המינימלית להעריך את זה. זה כמובן לא מפריע לו בימים הבאים לחזור ולשלוח לי הודעות חוזרות ונשנות, כולל הצעה ל"דייט".

"עם מי בדיוק אני יוצאת?" אני שואלת אותו בלגלוג, "עם האיש הכחלחל?? (לא שזה רחוק מהמציאות, מסתבר). נו באמת, אלוהים. תן לי כוח להתמודד עם הזבל הזה.

תכלס, חוקי המשחק פשוטים למדי

פרופיל עלום שם, ללא תמונות של בעליו או כל פרט אחר מזהה שבחברים שלו ניתן למצוא רק כאלה מהסוג הנקבי=שייך לזן "אספן הכוסיות המצוי" (שהוא כשלעצמו, לא מזיק יתר על המידה – סתם רדוד).
הסוג המזיק יותר, הוא זה שאוחז באמתחתו את הגדרת הסטטוס האישי: "It's complicated" (וכל הכבוד לצוקרברג על ההברקה. הגבר הישראלי, מן הסתם, היה בראש מעייניו כשהגה את פרץ החמקמקות הנכלולי והלוגי הזה).
שיחה קצרה עם אחד שכזה התנהלה לפני כמה ימים, בנוסח ההזוי הבא:

"אז אני מבינה מהסטטוס שלך שאתה נשוי?"

"אהמ..אפשר לומר שאני במערכת יחסים"

"אז למה בכלל אתה מחפש?"

"מה ז'תומרת? אני מחפש מישהי יותר מגניבה וזורמת"

"עצוב קצת, לא?"

"לא, למה?"

"כי אתה נשוי!?"

"אני במערכת יחסים סבוכה משהו…."
שים לב רק שהדלת לא תבעט לך בתחת בדרכך החוצה – אדיוס!

מה שכן, עדיין לא החלטתי מי גרוע יותר: הם, או אלה שחושפים את ערוותם וירטואלית ברשימת הלייקים עצומת הממדים והאקלקטית באינטלקטואליותה: "הפות של מיכל אמדורסקי נחשף – הסרטון הלא מצונזר", "בר רפאלי בפוזות שאינן משתמעות לשתי פנים", "איילה מהאח הגדול עושה את זה בלייב" ועוד כל מיני מתאבנים בסגנון, המעידים על אישיותם האנינה וחוש הטעם המעודן שלהם. ללא ספק, תכונות גבריות נחשקות ומוערכות על ידי כל אשה באשר היא.

לסיכום

1. כמו באי-ביי, אם זה נראה טוב מדי – משהו מסריח

2. מאידך, "אם יש ספק, אין ספק? – משהו מסריח

3. כל הגברים אשמים Until proven otherwise (זו אולי הצהרה כוללנית להקיא, אבל זה חוסך המון כאבי לב, מנסיון)

ובכלל, למה לרוץ להתחתן כשההיצע בחוץ כל כך עשיר ומלא תוכן? לא חבל?

"It's raining men…Indeed"

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email