משחקים מסוכנים

ויברטור מבחינתי זה סוג של ברירת מחדל. לשיטתי, אם יש לך אותו, לא תתאמצי לקבל את הדבר האמתי, ואם יש את הדבר האמתי, למה להסתפק בתחליף? בינינו, מה עדיף כשקר בחורף – סדין חימום חשמלי או גוף גברי שנצמד אליך מתחת לשמיכה?

"רק את מסוגלת להבין אותי" היא מאנפפת מהעבר השני של הקו

"מה קרה?!", אני מזדעקת בחרדה. שבת בצהריים. אני לא רגילה לקבל שיחות מלחששות כאלה מנ' הדיווה בכלל. לא כל שכן בשבתות, בהן היא לרוב עסוקה עם משפחתה.

היא לוקחת פאוזה ארוכה ודרמתית להעלאת המתח ולאחריה ממשיכה "אני במר"מ…"

"מה קרה????" עכשיו אני באמת מודאגת

"בעלי שיחיה, לקח את הבנות לכל מיני פעילויות של אחה"צ, ואני החליטותי, כטוב לבי בדממת הבית ובחרמנותי כי רבה, לעשות סיבוב על ה"רולס-רויס". מפלס החרמנות שלי לאחרונה במגמת נסיקה לא ברורה"

"נו!", כבר אין לי סבלנות. תסריטים מטורפים רצים לי בראש. ככל שמפלס ה"דיוואיות" עולה, כך הסנריו פרוע יותר. נ' היא סופר-נובה בתחומה – קרי, "דיוות-על".

"מה נו? נו. נו! קצת השתוללתי יתר על המידה….עד זוב דם. אבל ממש. את יודעת הרי שאני אוהבת את זה חזק. מאוד! כשהתחוור לי שהמצב באמת חמור פיניתי את עצמי למר"מ" היא חותמת בנון-שלנט

"לא. רק לך יכולים לקרות דברים כאלה" אני גועה מצחוק "ומה לעזאזל אמרת לרופא???", אני ממשיכה להשתנק

"מה ז'תומרת? אמרתי לו את האמת. במיוחד כשראיתי שהוא כותב בגיליון "נפצעה וגינלית בעת קיום יחסי מין" היא ממשיכה בלקוניות.

"הוא היה בטוח שאני אתפדח מבעלי. לא יודע עם מי יש לו עסק. אז אמרתי לו "תכתוב שנפצעתי מדילדו, מה הסיפור?!"

אני נרגעת לבסוף ומסדירה את הנשימה חלקית "הפעם התעלית על עצמך. באמת. רק לך הדברים האלה יכולים לקרות"

"ידעתי שאת תביני אותי. את הראשונה והיחידה שאני מתקשרת אליה. אגב, לוויברטור שלום. תודה ששאלת"

"בייב והדיווה אין דילדו-לאנד"

לא פלא אם כן, שנ' היתה בת הלוויה האולטימטיבית לפקוד עמה את "סיסטרז" שבנמל תל אביב. הוולנטיינז המזדרגג, שינוי הקידומת הארור שלי, שיחול שלושה ימים אחריו (דה ביג 40. סעמק!!!) והגירושים הטריים הביאו אותי למסקנה, שמן הראוי שארכוש לראשונה ובגילי המופלג כמה חברים רוטטים, בעבור ימים שחונים יותר.

"הכצעקתה?", תשאלו בתמיהה (ותודו שזה ביטוי שמתאים לנושא כמו אהמ…"כפפה" ל"יד").

אז כן. אני מודה. עד עתה הייתי בתולת ויברטורים. בשום מערכת יחסים קודמת לא התנסיתי בעניין. איך? פשוט מאד. שיקול לוגי שדווקא אינו נובע מפוריטניות יתר: תמיד העדפתי את הדיל של "הכל כלול". או כמו שחברה שלי נוהגת לומר: "את אוהבת הרבה גבר מסביב לבולבול הנבחר".
ויברטור מבחינתי זה סוג של ברירת מחדל. לשיטתי – אם יש לך אותו, לא תתאמצי לקבל את הדבר האמתי, ואם יש את הדבר האמתי, למה להסתפק בתחליף?
בינינו, מה עדיף כשקר? בחורף-סדין חימום חשמלי או גוף גברי שנצמד אליך מתחת לשמיכה?
וכך, הגם שהייתה לאחר אשפוז ממושך בבי"ח (בשל נסיבות משמימות למדי הפעם), קפצה נ' על ההצעה המפתה להצטרף אלי כאילו מימיה לא חזתה בבולבול רוטט.
הסתערנו על החנות ביום חורף גשום במיוחד, כמו שתי חתולות מיוחמות על גג פח לוהט. גמענו את הסברי המנהלת בשקיקה כשהדיווה שואלת שאלות מנחות, מספרת אנקדוטות מחייה הסוערים טרום נישואיה ומעלה תהיות ברומו של איבר.
כשתם שלב ההסברים, הגיע השלב המעשי (הראשוני). נ' איגפה מימין, אני הסתערתי משמאל. הדיווה, למודת הניסיון, הייתה מכוונת מטרה (בכל זאת, נפצעה בעת מילוי תפקידה), וצעדה לעבר אזור הוויברטורים עצומי המימדים (יש בגדלים S, M, L, XL) "?!Are you kidding me". שם היא עצרה בעיניים מעריצות). אני, לעומתה, עמדתי נפעמת כחמשושית בבתוליה ומיששתי בהערצה את עיצובי ההייטק המודרניים בצבעים הזרחניים.
לאחר כשעה מהבילה, לא נותר מוצר בחנות שלא עבר משמוש יסודי: ביצים חיצוניות, ביצי אוננות, ויברטורים פנימיים, ויברטורים עם שלט רחוק, ויברטורים אמפיביים, ויברטורים "ירוקים", ויברטורים דו-צדדים, גיישה רוטטת, פרפר רוטט, ברווז רוטט, דולפין רוטט, ארנב רוטט (לעזאזל, אפשר היה להקים שם גן חיות תנ"כי שלם), טבעות להעצמת הזקפה, דילדואים, תחתונים אכילים, תחתונים רוטטים, רתמות, ביצים אנאליות, שרשראות אנאליות, שוטים, אזיקים, כיסויי עיניים, נוצות, ג'ל סיכוך מתחמם, שמנים לעיסוי ארוטי, קונדומים בטעמים, הלבשה תחתונה קינקית ושאר ממתקים אסורים.
הגענו לקופת התשלום מתנשפות וסמוקות לחיים. מהצצה חטופה בשקיות ההפתעות שלנו ניתן היה בקלות לעמוד על הטעם השונה של שתינו. הדיווה הלכה על הפונקציונלי, לי היה חשוב מאד העיצוב. ביציאה מהחנות הסתובבתי על עקבותי, נפנפתי לשלום בעצב לעבר קיר ה-BDSM, הבטחתי שעוד אחזור, ויצאתי מפזזת אל הגשם.
לפחות גם בחוץ היה רטוב.

"נו, ניסית אותם? איך היה?" הדיווה מתנשפת בהתרגשות לתוך הטלפון כמה ימים מאוחר יותר

"כן. ניסיתי" אני עונה בחיוך קטן ושותקת שתיקה ארוכה. גם אני יודעת להיות מיני-דרמה-קווין

"איך את לא מספרת לי?!", היא שואגת בעצבים

"הממממ, תראי. תביטי. תקשיבי. היה מדהים, אני מודה. שונה משהו. כל הסיפור הזה של המהירויות המשתנות והמקצבים הרנדומליים אכן יכול להטריף את החושים. אבל בינינו, זה עדיין לא יכול להיות תחליף לגבר בעיניי. לא יעזור כלום, אני מכורה, צריכה את המנה שלי. אדולן לא מספק אותי!!!"

"אין לך תקנה את. אני מסוגלת לשחק בזה שעות" היא מצחקקת מהצד השני

"אני מסוגלת לשחק שעות עם דברים אחרים, אינטראקטיביים יותר. רצוי בעלי חום גוף ושיער חזה…" אני מטעימה באטיות את המשפט האחרון

כי באמת, אני מאד זקוקה לשילוב של כל חמשת החושים בעניין.
אין כמו להריח, למשש, לטעום, להביט ולשמוע. החבילה הזו חייבת מבחינתי להיות מצוידת בדברים שיעוררו את כולם יחדיו וכל אחד מהם, לחוד. האפילוג והפרולוג חשובים לא פחות מסיפור העלילה עצמו, ועדיף שיהיו פתלתלים ומלאי עניין.
אבל אתם יודעים מה, אני מוכנה להתפשר. עם שיתוף מלא של שני השחקנים (קרי, גבר בשר ודם והסו-קולד קונקורנציה שלו) באופן אקטיבי בעלילה, אני מוכנה לזרום.
שלא יגידו שאני צרת אופקים.
הפי וולנטיינ'ז יקיריי – שלא תגיעו בטעות למר"מ, אה?

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email