סליחה על הכל, פותחת דף חדש

לכבוד יום כיפור, ולמרות שזה מנוגד לאופיי האמתי, החלטתי להתנצל בפניכם: הגברים שרצו להתחיל איתי וסורבו, אלה שהצליחו ואח"כ הושמצו בפוסטים, הטוקבקיסטים שנכנסתי בהם והגולשים שהסכימו לקרוא בלוגרית אנונימית ולא מזוהה. לכולכם שמרתי הפתעה – בסוף הפוסט

מזה תקופת מה שאני מנהלת סיעור מוחות קדחתני ביני לבינה – האלטר העצבני שלי.
היום אני זו שניצחתי.
שנה שלמה אני כותבת כאן. שנה ארוכה בה עברתי המון תהפוכות והסתגלתי לסטטוסי החדש. זו הייתה שנה של מסקנות, תובנות, הארות והרבה עצבים (כפי שכולכם נוכחתם לדעת), ולמען האמת, גם שנה של המון צחוקים. זו הייתה שנה של היכרויות חדשות עם המוני אנשים מעניינים, חלק גדול מהם בזכות הבלוג שלי כאן.
אם כך ידידייהגיעה השעה המכוננת לקצת הלקאה עצמית ועוקצנית כמיטב המסורתסוג של חשבון נפש וסגירת חשבון כזה או אחר ולבסוף גם תגלית מרעישהלפחות כך אני מקווה

סליחה

מכל הגברברים מלאי העזוז שהתחילו איתי במופגן ובהחבא בפרופיל האישי של "בייב". סליחה על כך שנפנפתי את רובכם הגדול בתירוצים שונים ומשונים. תתפלאו לשמוע שלא פתחתי את הפרופיל כדי לספק לעצמי שירותי ליווי פרטיים. אני מודה שלעתים אפילו הופתעתי מכמות הפניות והתגובות לאחר פרסום טורים מסוימים ואלוהים עדי שהשתדלתי לענות (כמעט) לכולם ללא משוא פנים.
בדרך כלל, מה שקרה ב"בייב" גם נשאר שם, למעט שלושה מקרים יוצאי דופן שהפכו להיות חברים טובים ויקרים לי (כן, כן…אתם!). אז לא – זה לא משהו אישי נגד אף אחד מכם. באמת. פשוט לא לזה התכוון המשורר ואני מתנצלת על כך שאולי קיבלתם את הרושם המוטעה שזה סוג של בייבדייט. זה לא אתם, זו לגמרי אני. מבקשת סליחה.

מחילה

מכל אותם מקרי קיצון משעשעים יותר ופחות, אשר הפכתי קבל עם ונט למושאי הטורים שלי. פשוט לא יכולתי להתאפק, באמת. חשתי עצמי כסוג של שליחה "מטעם", אחת כזו שנשארה בחיים בכדי לספר ולהזהיר אנשים אחרים ממקרים דומים. אין מה להיעלב, אתם סוג של סלבס כעת, לא מחמיא?
לספר שמישהי פעם כתבה עליכם טור יכול להיות אחלה שובר קרח בדייט ראשון.

כפרת עוונות

בפני כל אותם טוקבקיסטים שהתעמרתי בהם כאילו אין מחר.
בינינו? הגיע לכם! (למרביתכם בכל אופן).
מה ציפיתם, שאשב בצד ואסדר ציפורניים בזמן שאתם שופכים פה את דמי?
מאידך, אתם חייבים להודות שה"פינג פונג" המילולי שהתפתח בכמה מהטורים היה משעשע למדי. יש מצב אפילו שעל זה היה כל הבאזז. ואם כבר פתחנו את זה, אולי קרה לעתים שהשתלחתי בכם יותר מדי. כזו אני, חמומת מוח לפרקים. לא לקחתם אותי אישית, נכון?…(חבל!)

פרדונה-מה

בפני כמה מחזרים שעברו במיטתי ולא הבינו מאיפה לעזאזל נפלתי עליהם. הבייבי פייס והבלונד האפרוחי עלולים להיות מתעתעים לעתים, כך נאמר לי. מה לעשות שיש פעמים בהן אני נראית לשנייה וחצי כמו טינאייג'רית חייכנית ותמימה.
אבל איך ג'וליה רוברטס אמרה אז בסרט ההוא: "Big. Big mistake…Huge!!"
יכול להיות שהייתי צריכה לעצור את כדור השלג הסקסואלי אתכם עוד בטרם החל. אולי הייתי מצליחה למנוע צלקות נפשיות וחרדות ביצוע עתידיות. אבל נו שויין, מכל דבר לומדים, לא?
וקבלו גם עצה קטנה ממני, ככה בחינם, על הדרך:
יש תחומים בהם עדיף שלא להתרברב יתר על המידה. בדרך כלל-כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה (והדגש הוא על ה"גודל").

מתנצלת אני

בפניכם, קוראיי היקרים וחברי הנאמנים. על כך שלאורך השנה קצת סימאתי את עיניכם בדמותי החמקמקה ולא שיתפתי פרטים אישיים על "בייב" בעוד חלק גדול מכם כן עשה זאת: במסרים אישיים, במיילים, על גבי הוול שלי ובתגובות שלכם.
אין לי מה לומר להגנתי, אתם צודקים, חברות אמתית מושתתת ומשגשגת על עקרון ההדדיות. אי לכך ובהתאם לזאת החלטתי היום, קבל עם ונט, לצאת מהארון האנונימי בו שכנתי בבטחה במשך כשנה.

קבלו אותי!

חלק מכם ידע מראש על זהותי הכפולה, חלק עשה ניחוש מושכל (לא שזה היה כה קשה) וחלק אפילו הגדיל לעשות-מצא את הפרופיל האמתי שלי, בקש חברות ונדחה על הסף. לא יכולתי. אני מתנצלת. זה עדיין לא היה הזמן. זה לא היה הזמן שלי לצאת מהגולם החמים של האנונימיות הברוכה, זו שאפשרה לי להתבטא בבוטות ככל שרציתי.
הייתי צריכה ככל הנראה לעבור את התהליך כולו, מתחילתו ועד סופו בכדי להגיע לכאן ככה, שלמה, כמו שאני היום.
בד בבד, האלטר אגו הפייסבוקי שלי ייסגר בקרוב. אתם מוזמנים לבקש את חברותי בפרופיל האמיתי שלי, ו בלי קשר להמשיך ולהצטרף לדף של "בייב"  שהינו לגמרי שריר וקיים.

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE
(נכתב לראשונה ב-5.10.2011)

שתף פוסט זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email