אחרי שהיא, כדרכה, משפיטה את המלצרית ומפלרטטת קלות עם בעל הבית היא לוקחת שלוק דרמטי מכוס המים הצוננים שלה ומסתכלת עלי בציפייה.

"נו?" היא שואלת "אז מה היה ביום ראשון, נפגשתם?"

"ברור" אני עונה לה עם חיוך קטן מתחת לשפם

"ו…?" היא ממשיכה להקשות בחוסר סבלנות הולך ומתגבר "מה היה???" (אין אפס, כשהבחורה רעבה היא כמו בולדוזר)

"שכבתם או לא שכבתם?!" היא יורה כמו תמ"ק בלי מעצור. 25 שנים אנחנו מכירות  וכל פעם, ללא יוצא מהכלל, הריטואל חוזר על עצמו.

"לא. לא שכבנו, אני אומרת לה, עשינו כל מיני דברים אחרים" אני ממשיכה להקניט אותה

"ירידות?" ממשיכה הדיווה כשחיוך צ'שיירי מתפשט על פניה מאזון לאוזן

"אמממ, כן. גם…" אני ממשיכה להטריף אותה

"אה. בסדר. אבל לא שכבתם עדיין. סבבה!" היא מציינת בסיפוק מנטורי

אני נוחרת בצחוק, "את רצינית?! עליך אני מתפלאה. את לא באמת חושבת שזה משנה?! הרי עשינו הכל חוץ מזה!"

"ברור שזה משנה", היא עונה בפסקנות (בעודה קוראת למלצרית בפעם השלישית כדי להתלונן על זה שלא קיבלה קרח עם המים). "גברים לא אוהבים שנותנים להם הכל על ההתחלה"

"נו באמת!!!", הפעם אני נוחרת בבוז "הרי ההיסטוריה שלי, וגם שלך יקירתי, מראה על סטיית תקן עבת כרס לכלל המטופש הזה. שאתזכר אותך?"

"המממ", היא מהמהמת בעונג למשמע אזכור ימי רווקותה ההוללים "אוקיי, נניח. אבל שמעת ממנו?"

"התקשר כמו גדול. בחור כלבבי. לא משחק משחקים", אני קורצת אליה בממזריות

מהי הנוסחה המתאימה לסקס?

תמיד השתעשעתי מאקסיומות ה"אל תתני לו בפעם הראשונה כי הוא לא יחזור". מעולם לא שעיתי לחוקי ה"עשה/אל תעשה" בנושא ואת משחקי ארגז החול המטופשים זנחתי בגיל מאד צעיר.
אני בוודאי לא מתכוונת להתחיל לשחק אותם עכשיו, כשאני בעשור החמישי לחיי. הכי משעשע היה לי להקניט בימי הרווקות של שנות העשרים את מי מחברותיי שהייתה מאמינה אדוקה בעניין: "רגע, אז מה הגבול, עד איפה זה קביל לשלוח ידיים? לציצי מותר? ולתחתונים? אה, לא. שם זה הקו האדום?.
הבנתי. ומהי בדיוק הנוסחה המדוייקת של מספר פגישות ביחס להתקדמות העניין? שלוש זה מספק? ברביעית אפשר כבר "לתת", או שצריך לייבש את הבחור שש-שבע פגישות כדי שיעריך את העניין?".
הנוסחאות הללו נדמו לי מטופשות להחריד, כמו גם המקבילה האמריקאית, בעגת לשון כדור הבסיס: בסיס ראשון=נשיקה, בסיס שני=יד בציצי, בסיס שלישי=יד בתחתונים וכן הלאה, עד ל"הקפה מלאה".
פלא גדול שקלינטון הצהיר בכזה בטחון שהוא ומוניקה לא עשו כלום? ברור שלא-מציצות זה לא סקס! זה משחק בדוקים. סקס זה רק חדירה מלאה! כל מה שמסביב זה פינאטס.
לא נחשב!
ואם כבר בעניין הסיגר הנשיאותי עסקינן, מעניין אותי נורא לדעת מה הייתה התגובה לו הנשיא, היה למעשה נשיאה שהתעסקה עם עוזר פרלמנטרי מצודד. מה היה גובר על מה, השררה או המגדר?
האם גם בפני נשיאה חרמנית היו מורידים את הכובע, או שמא מעמדה הפוליטי היה נפגע לדראון עולם, והוא לנצח נצחים היה נזכר כתותח ש"טבל את המכחול" בפלטת הצבעים הנשיאותית?
תמהתני.

"לא רוצה לשחק משחקים"

יכול להיות שהעניין הזה הנו עקב אכילס שלי, אבל מעולם לא ידעתי, לא אהבתי ולא רציתי לשחק משחקים. גם לא בדברים אחרים בחיים (לפחות אני עקבית במשהו).
זה נראה לי בזבוז זמן משווע וסוג של רמייה עצמית. זה לא מדד בעיני בשום קנה מידה לאיכות היחסים בעתיד, טיבם ו/או טיב יחסו של הגבר אליך או להפך (אלא אם כן אנחנו מדברים על גיל ההתבגרות, שם עניין ה"נותנת/לא נותנת" מהווה משקל משמעותי בהיררכיה המחוצ'קנת).
כמו שאני רואה את זה, זה מאד פשוט. בחור פוגש בחורה, הם משדרים על אותו הגל, מדברים באותה השפה ונמשכים האחד לשניה בטירוף. אז למה לעזאזל לשחק משחקים? כי ככה כתוב בספר דברי הימים של החיזור פרק 1, הוצאה א'2-?
תמיד כמובן יהיו אלו שיטענו בלהט שגברים הם ציידים וכל הקשקוש הסמי-אבולוציוני הזה על כך שהעניין מאבד מהמתח שלו ברגע שפותחים מהר מדי את כל הקלפים. אבל תכל'ס, בזוגיות טובה, הקלפים נגלים לגמרי במוקדם או במאוחר.
אז מה, עד מתי משחקים אותה "הנזירה בלוז"? זה הרי לא אמין בשיט, ויתרה מכך, אם בחור שופט אותי על סמך הזמן שבו לקח לו להיכנס איתי למיטה הוא תינוק מגודל, ומלכתחילה זה לא היה ממריא לשום מקום.
לפחות ככה הרווחתי אחלה סקס (או שלא…).
מה שמוביל אותי, בהכרח, לטיעון לוגי נוסף בעניין – פקטור ההתאמה הזוגית. ואני רצינית לגמרי. אחד הדברים המבאסים ביותר הוא לצאת עם מישהו שנורא מוצא חן בעיניך, אינטליגנט, שנון, נראה נהדר ומושך בטירוף – רק כדי להגיע למיטה אחרי X זמן ולגלות שזה פשוט לא זה בשום פרמטר (גם לא בעניין ההוא, של ה"קטן").
כגודל הציפיות כך גם גודל האכזבה כי כבר הספקת קצת להיקשר אליו, אולי אפילו להתאהב קמעא ולפנטז על העתיד הוורוד שלכם ביחד, רק כדי לקבל טפיחת מציאות צוננת ולהבין שאם כך נראים חיי המין שלכם בשיא לבלובם, מה יעלה בגורלם מאוחר יותר, כשהשגרה תחלחל.
לשיטתי, עדיף לחתוך בבשר החי כבר בהתחלה (ויסלחו לי הגברים שביניכם על האסוציאציה הציורית וכפולת המשמעות).

אז מה היה לנו?

סקס זה סקס זה סקס!!!

מהשניה שהלשון שלו בפה שלך, ולהיפך, אתם עושים סקס. די עם כל הבבל"ת המטופש הזה על "כן לתת/לא לתת" והניתוחים חסרי התוחלת שלאחר מכן.
וזה עוד מבלי שנכנסו פה לעניין הטרמינולוגיה העתיק של "אשה נותנת". הנתינה והלקיחה אמורים להיות הדדיים.
אתם חרמנים? לכו על זה. מי ששופט אתכם לרעה בגלל זה, מוזמן כלאחר כבוד – להתקדם.

גם נשים רוצות סקס!

זו לא תכונה שלגברים יש זיכיון בלעדי עליה. זה עדיין לא הופך אותנו בהכרח ל"שרמוטות", "זונות", "פרחות" או כל כינוי ציורי כזה או אחר.
זה כן עושה אותנו ליצורים מיניים בדיוק באותה המידה, מה שגורם לחלק מהגברים, משום מה, להיות מאוימים.

לא נורא – שיתקדמו!

לעמוד הפייסבוק של בייב
לינק לטור המקורי – ONLIFE